עולמות נפגשים - מיסטיקה - מאמרים - עין הרע - מבוא

עולמות נפגשים - מיסטיקה - מאמרים - עין הרע - מבוא

עין הרע

מבוא

העתון
הרוסי "איליוסטריראוואנסקי מיר" בגליונות 2, 3 (1881) הביא עובדה מעניינת:
הממשלה מסרה לחכמי האקדמיה בפטרבורג את אחד האסירים שנידון למוות , לעשות
בו ניסיונות כדי לבחון עד כמה גדול כוחם של מבטי העיניים. לשם כך הרעיבו
הפרופסורים את האסיר במשך שלושה ימים רצופים, ואחר כך הניחו לנגד עיניו
כיכר לחם באופן שלא יוכל לגעת בו. בראות האסיר את הלחם, שלח בו חיצי עיניו
במבט כה חזק עד שאחז אותו בולמוס. מאוחר יותר מצאו הבוחנים כי הכיכר היתה
מלאה ברעלים חזקים עד מאוד.

מספר הבן
איש חי (מגדולי רבני בבל בדור הקודם ), על איש עשיר אחד, שהיתה לו כוס יקרה
בצבע לבן, עשויה זכוכית ומדהימה ביופייה, אשר הוריש לו אביו. יום אחד ערך
העשיר סעודה בביתו, והנה הביאו לפניו את אותה כוס יקרה בכדי שישתה ממנה.
בין האורחים התגלה אדם שיש לו עין הרע קשה מאד. הסתכל אותו אדם על הכוס
בהתפעלות, וכעבור זמן קצר ביותר היא נפלה ונשברה. לאחר כרבע שעה נפלה על
העשיר אבן גדולה מן התקרה, והוא מת. יוצא מכך, אומר הבן איש חי, שעין הרע
מסוגלת לפגוע הן בממונו של אדם והן באדם עצמו.

 

מהו כוחה הבלתי מפוענח של תופעת העין הרע, מהי הגדרתה וכיצד ניתן למנוע אותה?

פירוש
המושג "עין הרע" הינו כוח רוחני פנימי (או אנרגיה שלילית אם תרצו), המוקרן
דרך עינו של האדם כלפי אדם או חפץ כלשהו, ויש ביכולתו להזיק. הסיבה שלא
אומרים "עין רעה" בלשון נקבה, אלא "עין הרע" בלשון זכר, נעוצה בעובדה שאין
העין עצמה מזיקה, אלא אותו כוח פנימי המוקרן דרך העין.

פעמים
רבות הסיבה לעין הרע נקראת: "צרות עין", והכוונה היא לצער הנגרם לאדם
בעקבות דבר שהוא רואה אצל חבר. פעמים רבות נובע צער זה מכוח הקנאה, אשר
מקורו ביסוד האש שבאדם. יש בכוחה של אותה אנרגיה שלילית לפגוע גם באדם
המקנא בעצמו, כמו שאומר הפסוק: "רקב עצמות קנאה". משמעות הדבר היא, שהקנאה
גורמת לריקבון בעצמות האדם, וזאת בנוסף לנזק שנגרם לאובייקט בו הוא מתבונן
באותו הרגע. כוחה של עין הרע מיוחד בכך שהיא מסוגלת להזיק לזולת על ידי
מחשבה ורצון בלבד, ואכן בתנאים מסוימים כוח המחשבה הוא כה חזק, עד שיש
ביכולתו להוציא את הרצון מהכוח אל הפועל- ובאמת להזיק.

הרב
דסלר, בספרו "מכתב לאליהו", כותב שהשם יתברך ברא את האדם עם כוחות ורצונות
כבירים, היכולים לפעול הן לטוב והן למוטב, כפי שנאמר בבראשית פרק ט', פסוק
ו': 'בצלם אלוקים עשה את האדם'. אצל הקב"ה עצם הרצון יוצר מציאות, שנאמר,
'ברוך שאמר (=רצה) והיה העולם', ואילו אצל האדם ישנו מרחק בין המחשבה
למעשה. דהיינו, שאצל האדם יש צורך בתהליך של תרגום המחשבה לרצון, והוצאת
שניהם מן הכוח אל הפועל. אולם הקב"ה הטביע באדם כוח מיוחד (ובכלל כוח זה גם
תופעת העין הרע), אשר בתנאים מסוימים מאפשר לאדם לפעול ולהשפיע על ידי כוח
הרצון בלבד" (מכתב לאליהו חלק ג' עמ' 97).

 

החיים תלויים בצבע המשקפיים שלך - המציאות תישאר אותה מציאות, אך אם צבע המשקפיים שלך יהיה ורוד, אתה תראה ורוד. אם צבע המשקפיים יהיה שחור, אתה תראה שחור. כך גם לגבי הזולת, אם לא נקנא באחר ובמה שיש לו, ונראה הכול בעין טובה, לא נרגיש סיבה לצער וכאב כאילו הדבר נלקח מאיתנו, ונרבה שלום ואחווה בעולם.

כשאדם
מקנא בהצלחת הזולת או ברכוש הזולת, הרי יש גורם וסיבה לקנאתו, זאת אומרת
ע"י שראובן מפרסם את הצלחתו בתחום מסוים, ו/או את נכסיו המרובים, הרי הוא
גורם לשמעון שיקנא בו ושיעבור על איסור "לא תחמוד". וכעין שאמר יעקב אבינו
לבניו ברדתם למצרים: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה
תתראו" (בראשית מ"ב, פסוק א'). פירש רש"י: 'למה תראו עצמכם בפני בני ישמעאל
ובני עשיו כאילו אתם שבעים, כי באותה שעה עדיין היתה להם תבואה'. כלומר,
שעל ידי שתראו את עצמכם ואת נכסיכם ברבים, תהיו אתם האחראים לקנאתם של
אחרים.

א. פלאגי,
רחמים ניסים יצחק בן חיים אמר: "הקנאה ועין הרע הם דבר אחד". ובאותו
עניין, ביארו את מאמר הגמרא במסכת תמיד ל"ב: "מה יעביד איניש וימות יחיה את
עצמו". כלומר, מה יעשה אדם וימות, יחיה את עצמו. וכתב המפרש: "יחיה את
עצמו" – יגביה את עצמו, ומתוך כך יתנו בו הבריות עין הרע, ויקנאו בו
וימות". מכאן אנו למדים, כי אדם המעורר על עצמו את קנאת הזולת, גורם על ידי
כך נזק רוחני לחברו, לפי שהכשילו באיסור של קנאה ושנאה, ועל כן נתבע מן
השמים על גרימת בחירה רעה לחברו, ומחוקי הנהגת משפט השם יתברך, כעונש על כך
שמעורר עליו את קנאת חברו, יש כוח ביד חברו להזיק לו על ידי כוח הרצון
בלבד.

אמר החזון
איש, שכאשר ישנו בלאו הכי קטרוג מסוים על האדם בגלל מעשה שעשה בעבר, יש
כוח ביד המקלל אותו לעורר עליו עונש. ומוסיף הרב ואומר: "מסודות הבריאה, כי
האדם במחשבתו מניע גורמים נסתרים בעולם המעשה, ומחשבתו הקלה תוכל לשמש
גורם להרס ולחורבן של גשמים מוצקים...", כמו שאומרת הגמרא (במסכת פסחים דף
נ', ע"מ ב'): 'איידי דנפיש אפחזייהו שלטא ביה עינא'. פירוש: כאשר בני אדם
מתפעלים על מציאות מוצלחת הם מעמידים את המציאות הזו בסכנה" (ליקוטים לחושן משפט ס' כ"א)/ (חושן משפט דף רנ"ה).